המקום החל כמבצר צלבני קטן מאוד שנקרא 'לה גלטי' אשר נכבש ע"י צלאח א דין ב-1187 ונהרס ב-1191 על ידו. ריצ'ארד לב הארי מזכיר את המקום ברשימותיו. האזור היה נקודת חיכוך בין הצלבנים לבין שיירות מוסלמיות שנעו מדרום לו. עם השנים השרידים שנותרו נלקחו לבנייה משנית גם על ידי הכפריים המוסלמים בסביבה וגם על ידי תושבי הכפר הנוכחי שהיה פה. הכפר כרתיה שתושביו תקפו את השיירות לנגב מפרוץ מלחמת העצמאות, קיבל אליו גם חיילים מצריים לאותה מטרה בסוף מאי 1948. במסגרת מבצע 'מוות לפולש' הוטל על גדוד הקומנדו (גדוד 89) של חטיבה 8 המשוריינת בפיקודו של יצחק שדה) בפיקודו של משה דיין לכבוש את הכפר בליל ה-17-18.7.48, כוחות של חטיבת הנגב חסמה הגעת תגבורת ממזרח ופלוגה ג' מגדוד 53 של חטיבת גבעתי בפיקודו של יוסף (גלסברג) גבע נערכה לתפוס את הכפר לאחר כיבושו ונטישת 1,550 תושביו. הכוח הגיע מדרכי העפר שמדרום מערב, רק 5 זחל"מים הצליחו לעבור את נחל לכיש שכונה ואדי אל-גאוויט.

בקרב נפלו ישעיהו ספינקלשטיין ושוארצמן נחום הי"ד.

כיבוש הכפר מנע תנועה מצרית בציר פאלוג'ה-מג'דל, ועל כן המצרים תקפו את הגבעה שוב ושוב למחרת ואף השתמשו לשם כך בארטילריה, שריוניות, מטוסים, טנקים ורגלים. ישראל אשכנזי הפעיל מקלע בינוני בגזרה המערבית ובלם שוב ושוב התקפות מכיוון משטרת עיראק סווידן, לאחר הקרב קיבל על כך צל"ש. בהתקפה האחרונה חוליית טיל פיא"ט התגנבה לכדי 40 מ' מטנק מצרי ורון פלר פגע בטנק עם הטיל, הטנק בער ויתר הכוח נסוג בבהלה, ובעקבות כך קיבל פלר את עיטור גיבור ישראל. ההפוגה השנייה נכנסה לתוקף ובכל זאת המצרים בנו שורת משלטים בגבעות שמדרום וסללו דרך בורמה משלהם כדי לעקוף את כרתיה.

במקום שרידים מעטים של הכפר, בעיקר בצד המזרחי ליד שביל העפר ובראש הגבעה שני שלטים עם סיפור ומפת הקרב שהושחתו.