עודד אברג'ל
עודד אברג'ל
סיפור חייו
עודד בנם של יסכה ואשר אברג'ל אחיהם של איתמר , נדב , נטע , נעמה , ניתאי וליאל, תושב מרכז שפירא.
עודד אברג'ל היה בן 27 במותו, גדל במרכז שפירא, למד בגני הילדים ביישוב, התחנך עד כיתה ח' בביה"ס היסודי שפיר ולאחר-מכן למד בתיכון מקיף ב' באשקלון. עודד התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ומפקד בגדוד 12 של גולני
בסיום השרות הצבאי יצא לטיול הגדול בדרום אפריקה עם חבר לשרות הצבאי ואח"כ טס לדרום אמריקה עם חברים מהיישוב ומהמועצה ביניהם אביאל שלום הי"ד.
עודד הוסמך ועבד כמנהל עבודה ומנהל פרוייקטים בבניין. לצד עבודתו כשכיר, פיתח קריירה כקבלן שיפוצים עצמאי, תחום שהתאים לו בשל חריצותו הרבה. היו לו תוכניות רבות להתרחב בתחום, עיסוק זה שילב את יכולותיו וכישוריו כבעל ידי זהב ואפשר לו לסייע ולעזור לחברים, משפחה או סתם אנשים שנזקקו לעצה או סיוע.
עודד היה מוקף כל חייו בחברים טובים, ארבעת חבריו - אבידן, אלדד בן דודו, אביאל ועידו שנרצחו יחד איתו, היו חשובים לו ביותר והוא אהב לבלות ולשהות במחיצתם, עודד היה איש של אנשים ואוהב אדם באשר הוא, כאשר
מידת הנתינה הייתה בולטת מאוד אצלו, אימו יסכה אומרת "נפש עדינה בגוף של גבר שבגברים" .
לפני כשנתיים, עברו הוריו, אשר ויסכה, לביתם החדש, שעל בנייתו היה אחראי עודדי. הבריכה שבנה בחצר הבית, היוותה מקום מפגש לחבריו הרבים, שהיו נוהגים להגיע בימי שישי בצהריים לאכול שניצלים בפיתה, המאכל שעודד כל-כך אהב. משפחתו החליטה לייחד מספר ימי שישי בצהריים להזמנת חבריו ומוקירי זכרו למפגש תחת השם "השניצל של עודד". בימי השישי שהתקיימו עד כה, הגיעו עשרות מחבריו, מרחבי הארץ.
לעודד הייתה אהבה גדולה לרכיבה על סוסים, לרכיבה על אופנועים ולמכוניות בכלל ובעיקר היה לו חיוך ענק שהיה עולה על פניו בכל הזדמנות, כל מה שהוא רצה הוא השיג והכל בדרכי נועם.
עודד הוא הבן הקטן במשפחה בת 5 ילדים, הייתה לו אהבה אדירה לאחיינים שלו והם מצידם, העריצו אותו.
לעודד היו ידי זהב ולב זהב, הנתינה אצלו הייתה מופנית לא רק להוריו, יסכה ואשר, לא רק לאחיו וחבריו אלא כלפי כל מי שהכיר. כל מי שהיה זקוק לעזרה ידע שהכתובת היא עודדי. הנתינה שלו הייתה - דרך חיים.
בהספד לעודד אמר אביו אשר: "עודדי איש החסד - היה כולו לב אחד גדול"
אמו יסכה, אמרה בדברי ההספד כי "אני מתנחמת בכך שנהרגת על קידוש ה', היית חלק מתוכנית אלוקית שנסתרת כרגע מעיננו באירוע מזוויע שלא נתפס, אבל גרם לכל-כך הרבה חסד, גבורה ואחדות בעם ישראל" .
סיפור הגבורה וההצלה של עודד הי״ד – עודדי הציל בחייו ובמותו חברים עם הישמע ירי הטילים הראשון במסיבה ברעים, הציעה אחת החברות לעודד ואבידן חברו (אבידן תורג'מן ז"ל) לעלות לרכבה ו'לעוף' משם. השניים ויתרו כי לא רצו לעזוב את יתר החברים. הם הסתתרו תחת הבמה הקטנה ושם פתחו חמ״ל קטן לאיתור החברים כולם . עודד שוחח והתכתב גם עם אחיו איתמר וניתאי, נתן להם הרגשה ש"הכל תקין ובשליטה" ובהזדמנות הראשונה שתהיה לו הוא יצא מתחת לבמה ויברח מחוץ למתחם. גם לנועה חברתו נתן הרגשה שהוא נמצא במקום בטוח יחסית, למרות שידע בדיוק מה המצב מסביבו.
חברתו נועה ניצלה מהמסיבה, בזכות תושייתו כאשר במשך למעלה משעה הדריך אותה ואת שלושת הנוסעים עמה ברכב לאן לנסוע, חיזק אותם ועודד אותם ובשלב מסוים אף דרש מהם לעזוב את הרכב ולברוח ברגל לכיוון דרום ולא לכיוון בארי. משהתברר לו שהם עדיין בתוך הרכב, שם נפשו בכפו והתקשר אליהם(ובעצם בשיחת הטלפון הקולית יש להניח כי חשף עצמו למחבלים שיכלו לשמוע את קולו).
ואף במותו הציל, וכך סיפרה מאי, אחת הניצולות מהמסיבה, בכתבה ששודרה בערוץ 13 - "נכנסתי מתחת לבמה ושם היו שתי גופות - אחד מהם, היה עודד, שכבתי ליד עודד אברג'ל (בדיעבד גיליתי את שמו) הוא שכב
כמו מלאך הוא היה נראה שלו, פשוט נאחזתי בזה, היה לו חיוך קטן על הפנים אני פשוט מסתכלת עליו והוא נותן לי כוח לא יודעת להסביר", בהמשך לוקחת מאי מהדם של עודד ומורחת על הפנים ועושה עצמה מתה
ומסתתרת כמה שעות עד שמחלצים אותה.
בדברי ההספד על בנו, אמר אשר, אביו של עודדי, על תכונה מרכזית שאפיינה את החמישה וחברים נוספים שיבדלו לחיים טובים – חברות אמיתית – גברים צעירים, שהיו מוכנים לעשות הכל האחד בשביל השני, ללא תנאי גם בשעות ובדקות האחרונות לחייהם. "עלינו לקחת דוגמא ולאמץ את דרך חיים זו כצוואתם של בנינו היקרים שנרצחו באכזריות ללא עוול בכפם", אמר האב.
על קברו של עודדי כתבה המשפחה: "ואנחנו קמנו ונתעודד".
יהי זכרו ברוך.
ביום שבת כ"ב בתשרי (07.10.2023) נרצח בידי מחבלים בפסטיבל נובה שליד קיבוץ רעים על גבול עזה.